א. מחלות בה הכליה מאבדת את התפקוד באופן הדרגתי במשך שנים. לפעמים ניתן לחיות במצב של תפקוד חלקי של הכליה שנים רבות ולפעמים ההתדרדרות מחמירה והחולה נזקק לטיפולי דיאליזה כדי להמשיך לחיות. הסיבה העיקרית לאי ספיקת כליות כרונית כזאת, היא סכרת במיוחד בשילוב של יתר לחץ דם והשמנה.

ב. יש מחלות כליה ספציפיות שחלק מהן ,הן מחלות שבה משופעת מערכת החיסון לא ברור מדוע והיא גורמת לנזק בכליה, שיכול לגרום לאי ספיקת כליות כרונית. במקרים אלו קיים טיפול בעיקר בסטרואידם. הטיפול ממושך וקשה אך ברוב במקרים ניתן לחיות שנים ללא דיאליזה. יש מקרים כמובן שהטיפול לא מצליח והחולה נזקק לטיפול בהמודיאלזה.

ג. מחלות מולדות כמו מחלת כליות פוליציסטית וסנדרום על שם אלפורט. במחלות אלו למרות שנולדים עם הפגם המולד המחלה מתחילה להתבטא בגיל 30 עד 50. אין טיפול ספציפי אך צריך להיות במעקב נפרולוגי צמוד כי טיפול בתרופות לא ספציפיות יכול לעזור לחולה להימנע מהצורך בהשתלת כליות או בהמודיאליזה.